#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"פח. 1 האם יש לעבדים בושת ומדוע?<p dir=""rtl"">האם עבדים הם בכלל &quot;אחיו&quot; לענין בושת, עדים זוממים, מלך ועדות ומדוע?</p>"	"גבי בושת - נחלקו ר&quot;י אמר אין לעבדים בושת דכתיב &quot;כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו&quot; ועבד אינו בכלל אחיו, אבל חכמים אומרים יש לעבדים בושת שעבד הוא בכלל אחיו.<p dir=""rtl"">בעדים זוממים - אף דכתיב &quot;ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו&quot; זוממי עבד נהרגים אף לר&quot;י, דכתיב &quot;ובערת הרע מקרבך&quot; מכל מקום.</p><p dir=""rtl"">למלכות - אף לרבנן עבד אינו כשר אף שהוא בכלל אחיך כמו שגר לר&quot;י אינו כשר, והטעם הוא דכתיב &quot;מקרב אחיך&quot; ממובחר שבאחיך.</p><p dir=""rtl"">לעדות - חכמים פוסלים אף דכתיב &quot;והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו&quot; עולא אמר דיליפינן מגזלן ואשה או קטן, מר בריה דרבנינא אמר &quot;לא יומתו אבות על בנים&quot; לא יומתו ע&quot;פ אבות שאין להם חייס בנים.</p>"	בבא קמא פח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	פח. 2 מנין לעבד שפסול לעדות (3) (ומדוע לא פוסלים גם גר)?	"לר' יהודה שסבר שאין עבד בכלל אח - ניחא, דכתיב &quot;שקר ענה באחיו&quot;.<p dir=""rtl"">לרבנן - עולא אמר דאתיא מגזלן שהוא איש, ואף דמעשיו גרמו אתיא במה הצד מאשה או קטן. רבינא אמר מדכתיב לא יומתו אבות על בנים לא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים, ודרשינן הכי מדלא אמרינן על בניהם. [ואין לדרוש ולפסול גר &quot;ובנים לא יומתו על אבות&quot;, לא יומתו ע&quot;פ בנים שאין להם חייס אבות, שאם היו דורשים כן עבד היה נלמד מק&quot;ו שאין לו למעלה ולא למטה, אלא ודאי שגר כשר, ומה שכתבו כן ולא על אבותיהם, הוא אידי דכתיב על בנים כתיב נמי על אבות.]</p>"	בבא קמא פח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"פח: הכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה ומכרו לאחר ומת בחיי אביו האם זוכה בזה האחר ומדוע?<p dir=""rtl"">מה הדין באשה שמכרה או נתנה נכסי מילוג ונכסי צאן ברזל לאחר מיתה ומתה בחיי בעלה ומדוע?</p>"	"בבן ר' יוחנן אמר אין ללוקח כלום שקנין פירות כקנין הגוף ואין זה ברשות הבן, ור&quot;ל אמר קנין פירות לאו כקנין הגוף וקנה הלוקח אחר שימות האב (וקימ&quot;ל הלכה כר&quot;ל).<p dir=""rtl"">ר' ירמיה בר אבא סבר כר&quot;ל ולכן אשה שנתנה נכסי מילוג ומתה מתנתה מתנה, ואמר אביי שמודה בנכסי צאן ברזל שאין ללוקח כלום וכשמתה ירשנה בעלה. רב יהודה גם סבר כר&quot;ל ובכל זאת באשה אמר בשם שמואל שאין זה דומה למשנתנו ואין מתנתה מתנה דבאושא התקינו האשה שמכרה בנכסי בעלה הבעל מוציא מיד הלקוחות, אבל ר' ירמיה בר אבא לית ליה דתקנת אושא [רצו להעמיד את תקנת אושא כתנאי ואינו מוכח].</p>"	בבא קמא פח:		
